אשמה, האורחת הידועה לשמצה

גלגל הרגשות קיים בתוך כולנו. ובדיוק כמו הגלגל הענק, גם הוא מסתובב, וכל "קרון רגש" זוכה להיות בשיא הגובה (ה"פיק" הרגשי).
את הפוסט הנוכחי אני רוצה להקדיש לשני רגשות (ואולי לאחד קצת יותר) שלא נוטים לדבר עליהם יותר מדיי, אבל הם סלבס בגלגל הרגשות, הלוא הם "אשמה" ו"בושה".
מתי בפעם האחרונה הרגשתם בושה או אשמה?
בקליניקה שלי, ובשיח גם מחוץ לה, האשמה חוגגת. הבושה קצת פחות, אך היא קיימת.
אין ספק שהקורונה הביאה עימה מכות נוספות כמו חרדה כלכלית וקיומית, ועוד שלל אוצרות, אך ביניהם, היו קולות שאמרו בחדרי-חדרים, שלא בא להם שהקורונה תעבור.
זה לא שהם לא סבלו כלכלית מהקורונה, אך אנשים אלו סבלו יותר מהתחרותיות של החיים הרגילים, מההשוואה הבלתי-פוסקת לאחרים. פתאום כולם באותה סירה, ואין אחד שמצליח יותר, ואחד שפחות.
זמן הבידוד אפשר להם לצאת מהתחרות, אל תוך הבית הפיזי והרגשי שלהם, ולעשות בדק בית. ובדק-בית, כמו כל בדיקה, מעלה ממצאים, וכשאתה לא רופא מומחה, כל ממצא נראה מחשיד, ואז הופ-האשמה עולה, "איך אני מעזה להרגיש ככה?" (ובכוונה אני כותבת בלשון נקבה, כי על אף שהאשמה היא נחלת הרבים, היא אורחת יותר קבועה בחברת הנשים).
האשמה הזו, היא כאילו סוד, ואותה לוחשים, פן ישמעו העוברים.
אשמה קיימת, וגם בושה. הן אורחות מאתגרות בכל מסיבה.
אך בכל השוואות חברתיות ואחרות, אם נשווה את האורחות, מיהי לדעתכם היא ה"גרועה" בפחות?
את האשמה אנו חווים כשאנו מתחרטים על התנהגות מסוימת שהראינו (או מחשבה שחלפה במוחנו), ואילו כשאנו חווים בושה, אנו מתחרטים על מי שאנחנו כבן אדם.
אם נשתמש בלוגיקה הזו, הבושה היא האורחת שאנו רוצים להשאיר מחוץ למסיבה (אבל גם היא תמצא דרך להיות מסמר הרחבה). למה? כי הרבה יותר "קל" להקל על עצמינו מתחושות האשמה באמצעות "התנהגות מתקנת", וזאת לעומת, לשנות את מי שאנחנו כבני אדם (על אף שגם זה אפשרי).
אשמה היא בכלל די נחמדה, יחד עם כל הבלגן שטמון בתוכה, היא מעודדת אותנו להיות פרו-אקטיביים, ולנסות "לתקן טעויות", ובכללי תורמת לנו להתנהגות חיובית יותר.
אבל מה?
אליה וקוץ בה, לאשמה יש "שם רע", היא לא ממש נעימה. אבל לומר לכם מה, היא הרבה יותר לא נעימה כשמפחדים לתת לה במה.
לא צריך לצאת לאור הזרקורים עימה, אבל גם לא חייבים ללחוש פה בשקט על מר גורלה.
כבני אדם אנו מורכבים, ובתוכנו קיימים כל מיני גלגלים. לפעמים גם בתקופות קשות, אנחנו מצליחים לראות אור, בדיוק כמו שקרה לרבים. אין זה מבטל את הקושי, הרגשי או הכלכלי.
האשמה באה להאיר על מגדלור שהיא רואה אי שם בים, על צעד אל עבר שינוי מסוים.
אז אם גם אתם הרגשתם אשמה, על כך שלא בא לכם לחזור למסיבה, דעו שהאשמה היא אורחת, שגם לה מגיע לפחות עוד צלחת.
וכמן כל אורחת, היא הגיעה עם קופסת מתנות, ביניהם מחשבות על מה ניתן לעשות.
אם אנחנו מפחדים לחזור לשגרה, זה בסדר.
אם אנחנו מאוד רוצים לחזור לשגרת העבודה שלנו, זה גם בסדר.
הכל בסדר, רק צריך להבין שאשמה כמו שקדיה באביב, מסמנת לנו ששינוי הוא בפתח, וכל שינוי הוא מפחיד בלהות, אך לפעמים הוא מביא עימו מתנות יקרות.