על הפעם הראשונה שלמדתי מהי המשמעות של "נומינוזי"

תמיד היתה לי משיכה לעוצמת המילים (יותר נעים מלומר "חולשה למילים", נכון?).
לפעמים המילים הן לא אלו שמוצאות אותי, לפעמים, ישנם רגעים בהם אני מוצאת אותן.
לפעמים אני מרגישה תחושה מסוימת, ונעלמות לי המילים, ומתעורר בי הדחף לגלותן מחדש. כך אני יכולה להתגלגל עם גוגל וחבריו, בתיאורים שונים ואחרים עד שאני מוצאת את המילה או צמד המילים המרגשות אותי.
כך זה קרה לי עם המילה "Numious".
מילה כה יפה ועוצמתה כלחישה. במבט ראשון, מרגישה מתמטית, ובמבט שני מרגישה כמו אוסף מילים טובות, תקווה, אור ושמחה.

רודולף אוטו היה פילוסוף, חוקר מדע הדתות, ותאלוג גרמני לותרני.
הוא זה שטבע את המושג "Numious". או בעברית, "נומינוזי".
הנומינוזי היא מילה המתארת את תחושת ה"ביחדנס" עם העולם, הייקום, עם הדבר הגדול ביותר ממך. זו חווית הפליאה. זהו הרגש הפראי והרגש העדין יחד. זה הכל.
מייחסים לתחושה הזו משהו פלאי, תחושה של קטנות מול משהו גדול ממך, אך ככל שריחפתי למחוזות רחוקים יותר של המילה, הגעתי לאוצרות של ממש, ופירוש אחד, האהוב עליי מכל, שאולי התרחק מעט מהמקור, הוא זה שמייחס לו תחושה של "הנה עוד שנייה משהו טוב קורה".
מתי בפעם האחרונה הרגשתם כך?
אולי אל מול עוצמות טבע פראיות, הרים גבוהים?
אולי מול צחוק של תינוק?
או אולי מול סרט שגורם לך פשוט להרגיש טוב (שלפעמים זה לא פשוט).
אולי מול שיחה עם אדם זר שהתגלגלה לה אל מעמקי הנפש?
אולי.