על העולם היפה מחוצה לנו, וכיצד סביבה כן משנה מציאות

ראלף וולדו אמרסון אמר כי " לעולם אל תחמיץ הזדמנות לראות דבר כלשהו כיפהפה, שכן יופי הוא כתב היד של אלוהים".
היום נתקלתי בדבר יפה, דבר שראיתי ואראה עוד אינספור פעמים, אבל היום זכיתי לראות אותו כיפהפה.

היום, בשעות המקודמות של הבוקר, ביקרתי במשתלה. נכנסתי לתוך עולם ירוק של פרחים ועצים, תוך שאני מדמיינת כיצד עץ לימון ננסי ושתיל ורדים יתעצבו לכדי יצירה 'מרפסתית' (גם מרפסת יכולה להיות יצירתית, או לפחות מופלאה).

לאחר הקנייה, כשראיתי את העציצים היפים בבית, נשמתי נשימה עמוקה של "נחמד לי לאללה".
וזה גרם לי לחשוב לא על הטבע, אלא על העיסוק בו, על העיצוב שלו לכדי חתימה אישית עם אמרה, היצירה עצמה, האומנות, היופי שאנחנו כל הזמן מחפשים בחוץ.
קול אחד בתוכי חשב: "מה את מחפשת כל הזמן יופי מבחוץ?, היופי האמיתי נמצא מבפנים. ואושר לא מוצאים בחוץ, אלא מייצרים בתוכנו".
קול אחר בתוכי חשב: "ומה בכלל המשמעות שיש אמנות בעולם? אומנות נוצרה כדי לעורר רגשות...אבל מעבר לכך, או אולי דווקא בשל כך, אומנות נוצרה כדי לעזור לנו, למצוא את היופי בתוכנו".
אז כן, היופי נמצא בתוכינו, אך הוא גם נמצא מחוצה לנו. ולפעמים, במיוחד בימים חמים, אפשר וראוי, ואפילו מומלץ, לחפש אותו מחוצה לנו. אין זה אומר שיש להפסיק את המסע שלנו למציאת אוצר פנימי, אלא שתוך כדי, אנחנו יכולים גם לנסות לחשוב על היופי שמקיף אותנו, על הסביבה שלנו, על הדברים שיכולים עוד לשמח אותנו רק מלהתבונן בהם. אלו יכולים להיות אנשים, אך זה גם יכול להיות עץ לימון ננסי חמוד שקורץ לי מבעד למרפסת.